כמה מילים על ספר סקיצות

ואחר כך כמה מילים על משמעותו בחיי

 
 
 
 
 

קודם כל הפורמט. הפרופורציה בין האורך והרוחב. מאוד קריטי בשבילי להרגיש טוב עם הפרופורציות. יש כל מיני ספרים. יש מרובעים ויש מאורכים. שמתי לב שהנטייה שלי היא לבחור בכאלה שיש להם יותר אורך מרוחב, אפילו רק קצת.

אחר כך הגודל. אני משתמשת בכמה ספרי סקיצות בוזמנית, כי לא כל אחד מהם מתאים לכל מצב. למשל אם אני הולכת למס הכנסה וצריכה לשבת בתור, קרוב לודאי שאקח אחד אחר מזה שאיתו אני יושבת בסלון. החכמה עם ספר סקיצות שלא ימשוך אלי תשומת לב. בחדר ההמתנה של מס הכנסה לא בא לי שתשב על ידי מישהי סקרנית שתאלץ אותי להיות באינטראקציה, אפילו אם לא נחליף מילה. לכן אקח לשם ספר קטן מאוד. וככה אני אראה כמו סתם אחת עם עט ביד שאין לה מה לעשות.
בסוגריים אוסיף שכל מקום שיש בו אפשרות לשבת (כמו תחנת אוטובוס, ספסל ברחוב, דלי הפוך בקארווש) הוא פוטנציאל להשיג מודל בחינם.
אבל בקונצרט למשל, אעז להשתמש בספר גדול יותר, כי כולם עסוקים במשהו אחר ומכוונים לבמה, וזה שמציץ מאחורי הכתף שלי, אם יראה את מעשי, לרוב יהיה לבוש יפה ויהיה מנומס וישמור את התרשמויותיו לעצמו. זה נשמע סוציומטי, אבל בעולם שבו אני מתהלכת רוב הזמן חשופה עד הציצי, לפחות ברגעים האלה של רישום ב״גנבה״,  הבנתי שאני צריכה קצת פרטיות.

 
 
ופה טמון הפרדוקס הגדול שבשימוש בספר סקיצות. מצד אחד הוא אישי מאוד, כמו יומן של מתבגרת, ומצד שני הוא עשוי בשפה שהיא כה תקשורתית (בעיניי אין תקשורתית יותר משפה וויזואלית), שמעצם היותה כזו היא כבר מכילה בתוכה קהל עצום  שצופה בה.
 
 
 

 

 
 
בעיניי אין דבר שמתסכל יותר מספר סקיצות סגור. תמיד ארצה לדפדף בו.  אבל אתאפק, אבקש רשות לפתוח וכשאפתח זה יהיה בחרדת קודש, ממש כמו שפותחים יומן. 
 
טוב על המשמעות של המושג הזה ״ספר סקיצות״ בחיים שלי אני צריכה להתמקד.

חפץ מעבר.  זה מה שזה.
זה הדבר הסמרטוטי הזה שמלווה אותי מילדות ויש בו מחשבות, בדיקות, תהיות, וטעויות. המון המון טעויות, בדיוק אותם העניינים המביכים שלא רוצים לחשוף. 

אבל אני מורה, ואין לי כלום מלבד עצמי בתור דוגמה, אז התרגלתי לחשוף קווים וקומפוזיציות ממש כמו שחילזון חוצה את השביל בלי קונכיה (וגם מעז לנצנץ.)

זו הייתה הקדמה, מבוא.
 
נראה מה יבוא.
 
 

והעג׳וזה אומרת: ״טוב הבנו כבר שאת מסיירת יפה אז אל תעופי על עסמך.״

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

16 מחשבות על “כמה מילים על ספר סקיצות

  1. התמונות נהדרות, הזכרת לי שבשנה הראשונה והיחידה שלי בבצלאל ( עיצוב ) רכשתי אחת מהמחברות האלה עם הכריכה השחורה הקשה ואז זה היה ממש נחשב ולא כל כך בר השגה …
    וכמובן שהרגשתי הכי מקצועית בעולם. המחברת נותרה חצי ריקה דרך אגב, עד היום.

    אהבתי

  2. ספר סקיצות חצי ריק זה מעולה, נעמה, זה אומר שחצי מלא! (נראה לי שספר (סקיצות זה הדבר היחיד בעולם שאפשר להגיד עליו שהוא שלם גם כשהוא רק חצי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.