לוקח זמן לצאת מתקיעות, ומי שיש לה מלכתחילה את העוז והחוצפה לקחת על עצמה את המשימה של איור ספר, צריכה להחשיב את הזמן הזה כחלק מחבילת הפרוייקט כולו. זה משהו שאני מזכירה לעצמי כמעט כל רגע. ואני כל כך מקווה לסיים הכל תוך 6-7 חודשים.
איריס אליה כהן המהממת, הסופרת של הספר הזה, ממש כמו טל הגיבורה שלה, שמחכה לרכבת, פשוט נאלצת, גם היא, לחכות בסבלנות.
לסופרת זה אפילו יותר קשה לחכות, כי היא כבר כתבה את הספר. הוא מוכן כבר. ועכשיו הוא בעל כורחו נתון בידיים של מישהי אחרת.
בעיניי מעולם לא נולדה קואופרודוקציה כל כך עדינה ומסובכת כמו זו שבין סופר למאייר ואנחנו עדין לא התחלנו בהחלפת הדעות והפידבק על הציורים עצמם. זה משהו שעוד מחכה לנו ובעיניי זה השלב הכי מעניין בעבודה המשותפת שלנו, להכנס זו לראשה של זו ולמצוא מה טוב לשתינו.
בכלל. אני מתחילה להבין שזה הגורל של הספר הזה, הוא יעשה מתוך ההמתנה.  הבנתי שכמו שלי יש הקצב שלי, ככה לספר יש הקצב שלו ושלושתנו, הספר, איריס ואני  נהיה כל הזמן בהקשבה הדדית.

וככה:

בהתחלה היה בלגן. איפה להתחיל, בדמויות? בסביבת ההתרחשות? בסצנות? לא קלים החיים, לא פשוטים.
בשביל לסדר את הבלבול שבראשי, אני יושבת ומתחילה לארגן חלק מהדמויות (שתהיה בריאה איריס, המון המון דמויות) על רצפה משותפת אחת. זה לשם הכרות שטחית, אבל בעיקר לשם השוואת הגבהים ביניהם. למה? לא יודעת, הייתי חייבת, אולי כי אני ריאליסטית בבסיס.
הנה דף הדמויות:

ברור לי שאף אחת מהדמויות האלה לא תהיה כמו שהיא בדף הזה אבל הייתי חייבת להתחיל איפהשהו.

אחר כך רציתי להכיר את טל. אחרי הכל היא הגיבורה.

עכשיו תקשיבו: לי לא קל הדבר לחשוף סקיצות שבתהליך. אתן עדות פה לכל הדושיח האינטימי שלי עם הדברים הכי טועים, הכי מסגירים. ואני הרי חייבת להיות מושלמת בכל שלב ושלב.
אבל עשיתי החלטה לשתף, אז הנה.

בשלב הבא אני מעלה לכאן כמה נסיונות לצייר את טל, גיבורת הסיפור.
בשבילי זה השלב הכי קשה. הכי מחייב. מאבק בלתי פוסק שהיא תיראה מתוקה אבל לא לקוחה מתבנית, קצת עצובה אבל שמחה, מתייאשת אבל אופטימית, יפה אבל לא יותר מדי, סקרנית אבל לא מבוהלת, שהאופי שלה יתבטא בשפת הגוף , לא רק בפרצוף.
בקיצור כמו שבאמת, וואו זה קשה, ועדין לא מצאתי. היא נראית בדרך אבל ממש עוד לא כמו שהיא. זה לפעמים תלוי בזווית של הגבה או בשפיץ של הפה.

לא אלאה אתכן בכל הפרטים והסקיצות, ולכן זה רק חלק קטן ממה שיש כרגע:

 

 

אחר כך כשעדיין אין לי שום דבר ממשי וקבוע, הזהרתי שהחיים קשים מאוד, אני ממשיכה לכפולה הראשונה (מתוך 16 כפולות בינתיים, שזה מה שיש בדרך כלל בספר לגיל הזה).
בכפולה הראשונה טל נכנסת לתחנת הרכבת. בטקסט איריס כתבה שהיא נכנסת לבד, אבל אני מחליטה לתת לה עוד דמות לידה. ככה זה, לא טוב היות ילדה לבדה בתחנת רכבת, ואיורים טוב שיתנו לטקסט עוד כמה רבדים.
והנה הסקיצה הראשונה הכללית מאוד לסצנה בכפולה הראשונה :

בסקיצה לכפולה השנייה טל הולכת למשרד ושואלת מתי מגיעה הרכבת? והפקידה (אל תשימו לב לפרצוף הממש לא מגובש ״ ״שלה) עונה לה: ״הרכבת מאחרת.

זהו. החל מרגע זה הסיפור מתחיל.
מה קורה בזמן שטל ממתינה?

וכאן מתחיל המסע שלי.
אני נשלחת לטיול ממושך בנבכי הראש שלי. עכשיו זה שלב השאלות הקיומיות, למשל: כמה קשה להיות לבד במצב של המתנה  ?שהוא כמעט תמיד מלווה באי וודאות
מה טל עושה בשביל לא להיות לבד?
הכל הכל חבוי בתוך הטקסט של איריס אליה כהן
איך מתפתח הסיפור?
איך אני מציירת את זה?
איך אני מציירת את זה??
שאלת השאלות
הכל יהיה יותר קל מהרגע שאבין על מה הסיפור באמת.

לפעמים לוקח חמישה חודשים לחשוב ורק חודשיים לצייר.
המשך, בעזרת השם, יבוא.

״והעג׳וזה אומרת, ״הבטחת? אז כדאי שגם תקיימי אחרת אין לך מילה.
* הכל נכתב בלשון נקבה אבל מיועד לכל המינים האפשריים והבלתי אפשריים