על שני סוגי עטים והשפעתם על הלב (או על העין)

קודם כל כמה מילים על ההעדפה לרשום דווקא בעט בספר סקיצות.

עט לא נמחק ולא נמרח.
עט לא צריך לחדד
עט זמין בתיק או בסביבה כמעט תמיד.
עט עושה קליקים של פתיחה וסגירה וזה נעים.

אבל האמת היא ש:

עט מאפשר לראות "טעויות" (המרכאות בכוונה, כי אני בכלל לא חושבת שיש דבר כזה) כי אי אפשר למחוק אותן, ולכן את חייבת לחיות איתן בשלום, וזה אומר שתצטרכי להמציא להן קונטקסט חדש שבו הן כבר לא יהיו "טעויות" יותר, וזה אומר לפעמים שכל הרישום יקבל תפניות בלתי צפויות ומפתיעות, וזה אומר חיים, וחגיגות.
ה"טעויות" לא יהיו טעויות יותר, אלא פשוט סימון למצב זמני שעדיין לא הבנת אותו, ולכן תמשיכי לעבוד עד שתביני. אני אוהבת לקרוא להן "פליטות עט מהתת-מודע." פליטות עט הן תמיד מתנה, ולא צריך להיבהל מהן. אם מתייחסים אליהן בסבלנות הן מחזירות המון אהבה בצורת תכנים שלא ידעת שיש בך. בדוק.
את הרישומים בספר הסקיצות, אלה שאני עושה מהדמיון, כמעט אף פעם אני לא מתכננת קודם. בדרך כלל אני מתחילה מנקודה כלשהי בדף, מניחה קו או עיגול או סתם כתם, ומשם זה זורם לבד. מה שיהיה יהיה.
לפעמים יש לי בראש קן אופק או פרספקטיבה מסויימת, כמו שביל, או דרך, אז אני מניחה אותם קודם ואחר כך מציבה בתוכם צורות. הכל נתון לשינויים וכמעט תמיד אני מופתעת. בשלב מסויים אני רק מאזנת או מעמיקה במה שכבר נוצר מעצמו.

נראה לי שככה אני גם חיה, לא ממציאה, רק מעמיקה ומאזנת את מה שנוצר בעצמו.

אבל אני רוצה לדבר על שני סוגי עטים שבהם אני משתמשת. שניהם פשוטים מאוד, לשניהם דיו שחורה, הם שונים אבל כל אחד בדרכו עושה עבודה מופלאה.

הראשון הוא עט כדורי "פושט" שעולה ששה שקלים, ומהבדיקות שלי לאורך השנים בודדתי אותו מכל השאר כי הוא באמת קסום, לא מוציא ליכלוכים (צריך לשמור שלא יפול כי אז הוא לרוב כבר לא שימושי), uni Laknock 0.5
העט הזה משמש אותי כבר שנים.

uni laknock התמונה מהאתר של קרביץ

השני עט ג'ל Pentel ENERGELX 0.5 עולה קצת יותר, ואולי יש זולים ממנו, אבל בו השתמשתי ברישומים למטה.

pentel enrgelX התמונה מהאתר של קרביץ בלי הX

העט הכדורי (עובד על עיקרון שדומה לדאודורנט רול-און) רגיש ללחץ (כשהוא נלחץ אל הנייר הוא כאילו חופר בו תעלה שגם הדפנות שלה תופסות את הצבע וזה יוצר אפקט של קו עבה יותר) ולכן הוא משתנה בעוביו לכן במצב לחץ מינימלי הוא נראה בהיר יותר מה שיוצר אפקט של אפורים שונים, מעין כתמים, כמו בעיפרון.
הנה שתי דוגמאות לעט הכדורי:

השחור באיורים האלה נוצר גם מהצפיפות בקו וגם מהלחץ. ושימו לב לאפורים שבהם הלחץ הוא מזערי, ולמרות הצפיפות, נוצרים אזורים "אפורים". המרכאות כי הם לא באמת אפורים, זו אותה דיו שחורה, אבל הקוים הדקים עושים הרגשה של פחות שחור בעין.


עט ג'ל הוא בעל קו אחיד (גם הוא לעיתים כדורי, אבל לא תמיד) שחור מאוד, וזורם חלק בלי התחשבות בלחץ, ולכן הגוונים השונים תלויים לגמרי בצפיפות הקווים ואין לו אפקט של כתם בכלל. בעט הזה ששימש אותי באיורים האלה, יש מעין מדחס שדוחס את הדיו מטה באופן אחיד וחסר פשרות, אין כמעט בנייה של שכבות והרישומים הרבה יותר מהירים.

שני העטים 0.5 ומביאים תוצאה לגמרי אחרת.

כל אחד מהם משרה אווירה אחרת לגמרי למרות שהעט עצמו נראה דומה מאוד, והיד המציירת היא אותה יד.
אני חושבת שהעט הכדורי דורש יותר לב, יותר פנאי, יותר שהות, לוקח לו יותר מכמה רגעים להבין מה הוא רוצה, והעט ג'ל דורש יותר עין ומביא תוצאה הרבה יותר מהר.
נראה לי שככה גם ההתבוננות בהם. על הראשונים מסתכלים יותר זמן ולעומק, ואת האחרים רואים בבת אחת ומהר. ההבדל הוא קצת כמו בין תחריט לבין חיתוך עץ.
שניהם אחלה, כמובן, וכשאני רוצה לנוח מאחד מהם אני הולכת לשני (מודה שאני מעדיפה את הכדורי, מה לעשות).


וחוץ מזה, טוב לחזור אחרי שנתיים, החיים קצת התהפכו והייתי צריכה זמן להבין איפה אני.
חייבת עדיין לסגור את הדיבור על "טל מחכה לרכבת" שבפרקים הקודמים, ואעשה את זה, מקווה שבקרוב.

בינתיים נשיקות, ולהתראות.