.איריס אליה כהן שאין לי מילים לתאר אותה חוץ מ: מתוקה, חכמה, יפהפיה, שלחה לי טקסט.
נדלקתי עליו כי אני פשוט מתה על סיפורי רשימות, כאלה כמו למשל : חמש ציפורים ישבו על הקיר אחת נפלה נשארו ארבע ציפרים יושבות על הקיר, אחת עפה נשארו שלוש ציפורים יושבות על הקיר, אחת פרצה בשיר״ וכן הלאה עד שבסוף יש איזו פואנטה או שהכל מתחיל מהתחלה.
בסיפור של איריס, טל מחכה לרכבת והרכבת מתעכבת. כל כמה דקות בא עוד מישהו ויושב על ידה ומחכה גם. ככה מתאספות עוד ועוד דמויות, חלקן הזויות וכולן נוגעות ללב, ומתיישבות ומחכות.
זה סיפור המתנה מחורז באופן מקסים, כמו של פעם, ובסופו הפתעה.

לקח לנו בדיוק שתי דקות להחליט שעד שנסיים לעבוד עליו נשתף איתכן את כל התהליך, הכל כולל הכל.

טוב תדעו, שכלל לא פשוט הדבר, לעשות ספר ילדים מצוייר, כי קודם כל זו עבודה משותפת שמעשה הכתיבה והציור ארוגים בה יחד מהרגע שהספר נפתח ועד שהוא נסגר. הולכת להיות מערכת יחסים מאוד צפופה ביני לבין איריס, שאמורה להניב תוצאה מופלאה, וברור ששתינו לא נתפשר על פחות.
אוי אימא.
אז זה מה שנסגר.
התחלנו.

זה הפרק הראשון.

הספר אמור לצאת בהוצאת ידיעות ספרים, והעורכת היא רינת פרימו. מהפגישה היחידה שקיימנו איתה עד כה, ראינו שהיא אישה שסומכת, ומשחררת. קבענו יחד איתה את הפורמט, ואת מספר העמודים (בערך 32) והלכנו לעבוד.

בספר ילדים מדובר תמיד על כפולות. כפולה היא פריסה של שני העמודים המחוברים, ימין ושמאל שאותה רואים מול העיניים כאשר הופכים דף.
חתכתי 16  כפולות של נייר ידידותי בצבע קרם, מוקטנות אך בפרופורציות של הספר, קיפלתי באמצע, וחילקתי להן את הטקסט.
בשלב יותר מאוחר, בדפים האלה שיהיו דגם מוקטן לספר, ארשום את הסקיצות.

תודו שהשולחן במטבח לבש חג.

איריס באה אלי למטבח ועמדה לתקן את הטקסט, ולהתאים אותו לציור (שעדין איננו).
בל נשכח שמדובר בקטע ויזואלי שהופך חלק מהתאורים המילוליים למיותרים.
אני מתפעלת מהוירטואוזיות של איריס, מהקלילות שבה היא משנה שורות ומוחקת קטעים וכותבת מחדש. היא השראה. היא לא צמודה לכלום, ממוקדת על הרעיון ולא מונחית מהאגו.
כמובן שבו ברגע גם אני, בתוך עצמי, מבטיחה להיות כזאת.
עבודה על ספר משותף היא סוג של מבחן בענייני אגו.

תכירו: זאת איריס אליה כהן

כשאיריס הלכה, נשארתי אני לבדי להכין את הסטוריבורד. בפגישה הבאה בינינו יהיה זה תורי למחוק, לצייר מחדש, לתקן.
אנא תתפללו בשבילי.
שלב הסטוריבורד הוא השלב שהכי קשה לי. אני צריכה להיות במאית קולנוע. לביים סצנות.  הסטוריבורד הוא המקום שבו רואים מה שמתכוונים לצייר, ואי אפשר לחפף.
הילד, בכל פעם שיהפוך דף,  חייב לחזות בפלא. פלא אחרי פלא שש עשרה פעמים, ואין פשרות בעניין הפלא!

ודווקא בשלב הזה, אוי לצרה הצרורה המוכרת עד אימה, מתרחשת סכנה קיומית. תראו מה קורה עכשיו, וזה אמיתי:

אני שואלת את עצמי מה עשיתי, מה חשבתי לעצמי, מסכנה איריס היקרה, אני בטוחה שאני הולכת לאכזב אותה קשות.
לאכזב הכי קשה לי.
זה המצב כרגע: כבר כמה ימים ששליש מהספר נבצר מבינתי. ואין לי מושג מה יהיה בפרק הבא.
אבל הבטחנו לשתף, הכל כולל הכל, ונקיים.

תודה שהייתן איתי.

הפוסט הזה כתוב בלשון נקבה אבל מיועד לכל המינים כולם.