קודם כל הפורמט. הפרופורציה בין האורך והרוחב. מאוד קריטי בשבילי להרגיש טוב עם הפרופורציות. יש כל מיני ספרים. יש מרובעים ויש מאורכים. שמתי לב שהנטייה שלי היא לבחור בכאלה שיש להם יותר אורך מרוחב, אפילו רק קצת.
אחר כך הגודל. אני משתמשת בכמה ספרי סקיצות בוזמנית, כי לא כל אחד מהם מתאים לכל מצב. למשל אם אני הולכת למס הכנסה וצריכה לשבת בתור, קרוב לודאי שאקח אחד אחר מזה שאיתו אני יושבת בסלון. החכמה עם ספר סקיצות שלא ימשוך אלי תשומת לב. בחדר ההמתנה של מס הכנסה לא בא לי שתשב על ידי מישהי סקרנית שתאלץ אותי להיות באינטראקציה, אפילו אם לא נחליף מילה. לכן אקח לשם ספר קטן מאוד. וככה אני אראה כמו סתם אחת עם עט ביד שאין לה מה לעשות.
בסוגריים אוסיף שכל מקום שיש בו אפשרות לשבת (כמו תחנת אוטובוס, ספסל ברחוב, דלי הפוך בקארווש) הוא פוטנציאל להשיג מודל בחינם.
אבל בקונצרט למשל, אעז להשתמש בספר גדול יותר, כי כולם עסוקים במשהו אחר ומכוונים לבמה, וזה שמציץ מאחורי הכתף שלי, אם יראה את מעשי, לרוב יהיה לבוש יפה ויהיה מנומס וישמור את התרשמויותיו לעצמו. זה נשמע סוציומטי, אבל בעולם שבו אני מתהלכת רוב הזמן חשופה עד הציצי, לפחות ברגעים האלה של רישום ב״גנבה״, הבנתי שאני צריכה קצת פרטיות.
חפץ מעבר. זה מה שזה.
אבל אני מורה, ואין לי כלום מלבד עצמי בתור דוגמה, אז התרגלתי לחשוף קווים וקומפוזיציות ממש כמו שחילזון חוצה את השביל בלי קונכיה (וגם מעז לנצנץ.)
זו הייתה הקדמה, מבוא.
והעג׳וזה אומרת: ״טוב הבנו כבר שאת מסיירת יפה אז אל תעופי על עסמך.״
עוררת אותי לחשוב על מחברות השירה שלי 🙂
אהבתיאהבתי
יוווווו איזה פוסט נפלא נפלא, כל פעם מחדש אני מתרגשת.<3
אהבתיאהבתי
עכשיו כשאת אומרת, זה בדיוק אותו הדבר וואו.
אהבתיאהבתי
ההתרגשות שלך היא המפעיל הלאומישלי 🙂
אהבתיאהבתי
יו, כמה שאת מרגשת, בא לי להציץ בשלך. גם לי יש כמה ספרי סקיצות……ריקים
אהבתיאהבתי
מנצנצת, את בעצמך. מנצנצת את עולמנו באור יקרות
אהבתיאהבתי
רחלי, תודה!
אהבתיאהבתי
את תתעייפי, חלי, יש יותר מדי 🙂
אהבתיאהבתי
התמונות נהדרות, הזכרת לי שבשנה הראשונה והיחידה שלי בבצלאל ( עיצוב ) רכשתי אחת מהמחברות האלה עם הכריכה השחורה הקשה ואז זה היה ממש נחשב ולא כל כך בר השגה …
וכמובן שהרגשתי הכי מקצועית בעולם. המחברת נותרה חצי ריקה דרך אגב, עד היום.
אהבתיאהבתי
אני הכי אוהבת את ספרי הסקיצות שלך. ובתוכם, אני הכי אוהבת את הציורים שאת מציירת בשוליים שנשארו מהדף…
אהבתיאהבתי
ספר סקיצות חצי ריק זה מעולה, נעמה, זה אומר שחצי מלא! (נראה לי שספר (סקיצות זה הדבר היחיד בעולם שאפשר להגיד עליו שהוא שלם גם כשהוא רק חצי.
אהבתיאהבתי
תודה מתוקה, הפינות של הבדידות.זה מה שקורא לאמפתיה 🙂
אהבתיאהבתי
תענוג לקרוא אותך🌷
אהבתיאהבתי
כייף לקרוא אותך עגו'זה��
אהבתיאהבתי
איזה כיף, תודה, זה מעודד!
אהבתיאהבתי
אנחנו מאותו המועדון, הה? איזה כיף 🙂
אהבתיאהבתי